The stories here come from twenty-six different ethnic communities, according to the IFA classification. There are twenty-two Jewish communities: Afghanistan (2 stories), Belarus (2), Bulgaria (1), Ethiopia (1), Georgia (1), Germany (1), Greece (1), India (1), Iran (2), Iraq (3), Iraqi Kurdistan (1), Israel (2), Israel, Ashkenazi (3), Israel, Sephardi (2), Lithuania (1), Morocco (7), Poland (6), Romania (2), Tunisia (2), Yemen (2), and Yugoslavia, Sephardi (1). There are also four non-Jewish groups: Bedouin (2), Druze (2), Muslim Arab (4), and Christian Arab (1).

"ספרו של דוד רוטמן פותח לפנינו צוהר לעולם הפנטסיה והדמיון של התרבות היהודית באשכנז בתקופת ימי הביניים. בניגוד לדימויה של תרבות זו כתרבות של "גטו" מנותק ומסוגר, ספר זה מצביע באופן חדשני, על קשרים ענפים בתחום התרבות העממית, האגדות, המיתוסים והאמונות העממיות בין הקהילות היהודיות באשכנז של ימי הביניים לבין חברת הרוב הנוצרית. לממצאים המתגלים בספר זה - המתבססים על כתבי יד ודפוסים עתיקים - השלכות רבות חשיבות על הבנת התרבות היהודית של התקופה. המחבר מוכיח שספרות " המופלא" (המירביליה) בקהילות היהודיות של ימי הביניים לא היה ספרות בידורית בלבד. היה זה ערוץ שיח מרכזי של חברה המצויה במתח מתמיד עם קיומה כחברת מיעוט בתוך חברת הרוב הנוצרי, והמתמודדת בעת ובעונה אחת עם מורשת עבר כבדה ומורכבת שיש להתאימה למציאות חדשה. מן העיון המעמיק ורב-הרבדים בעולם הסיפורים העשיר הנחשף בספר, עולה שספרות המופלא היהודי ביטאה, במישור העממי, החברתי והקהילתי את חיבוטי הזהות, את גבולות הקיום הדתי ואת ההתמודדות עם חיי היום-יום.

This book brings to life an impressively broad array of performances in the Eastern Mediterranean. It covers many traditional types of performance, including singers, dancers, storytellers, street performers, clowns, preachers, shadow-puppeteers, fireworks displays, and semi-theatrical performances in folk and other celebrations. It explores performance of the secular as well as of the sacred in its many forms, including Sunni, Shiite, Sufi, and Alevi Muslims; Sephardic Jews and those in the Holy Land; and Armenian, Greek, and European Catholic Christians. The book focuses on the Medieval and Early Modern periods, including the Early Ottoman. Some papers reach backward into Late Antiquity, while others demonstrate continuity with the modern Eastern Mediterranean world.The articles discuss evidence for performers and performance coming from archival sources, architectural and manuscript images, musical notation, historical and ethnographic accounts, literary works, and oral tradition. Across the broad range of issues, chronology, and geography, certain fundamental topics are central: concepts of drama and theatricality; varied definitions of ‘performance’ and related terms; the sacred and the profane, and their frequent intersection; and complex relations between oral and written traditions.

"בעת העתיקה ובימי-הביניים, במקרים של חשד למעשה פשע ללא עדים, נהגו באירופה לעתים להעמיד את החשודים ל"משפט האל" באמצעות מבחן ("אוֹרְדָלְיוּם"), במים או במכוות אש, על סמך ההנחה, כי האל יתערב ויסמן בבירור אם החשוד אשם או חף מפשע. האם גם יהודים באירופה נקטו שיטה זו להוכחת חפות או אשמה? דודו רוטמן מראה, כי גם אם היהודים נמנעו מלערוך טקסים כאלה הלכה למעשה, הם לא נרתעו מלכלול הצעות למבחנים שכאלה - לרבות באמצעים מוזרים או בלתי-אפשריים במציאות באירופה דאז - בסיפורי עם על פרשות ניאוף, כישוף וקניבליות."